פסק-דין בתיק ת"א 3012-09

התובעת שכרה מהנתבעת מושכר והפעילה בו פאב-מסעדה ומועדון זמר.

בטרם סיום תקופת השכירות, קיבלה הנתבעת חזרה לידיה את החזקה במושכר על ציודו, מידיו של בעל תפקיד ניהולי בתובעת ואף קיבלה ממנו היתר למכור את הציוד ולזקוף את התמורה ע"ח חובות התובעת, שטרם התגבשו סופית בעת שניתנה ההרשאה.

טענתה העיקרית של התובעת היא, כי בנטילת החזקה במושכר ובמכירת הציוד, פעלה הנתבעת שלא כדין ועל סמך היתר ממי שאינו מוסמך להתחייב מטעם החברה.

התביעה היא לפיצויים בשווי הציוד וההשקעות של התובעת במושכר, בסך של 782,294 ש"ח.

ההתקשרות בין הצדדים והשתלשלות האירועים עד להגשת התביעה

1.              בין התובעת לבין הנתבעת נחתם הסכם שכירות מיום 6/8/2007, לפיו שכרה התובעת ( התובעת או החברה) מבנה בקומת הקרקע בשטח 500 מ"ר ברח' החרושת 5 ברעננה ( המושכר), על מנת להפעיל במקום פאב-מסעדה ומועדון זמר ( ההסכם).

2.              הסכם השכירות נחתם על ידי התובעת באמצעות מנהלה, מר בן אבי פישר ( פישר) שהינו בעל המניות היחיד והמנהל היחיד הרשום של התובעת. פישר ומר משה אדלר ( אדלר) ערבו אישית להתחייבות התובעת על פי ההסכם ובנוסף, חתמו על ערבות אישית לשני שטרי חוב של החברה, בסך של 30,000 $ כל אחד.

3.              להתקשרות התובעת עם הנתבעת קדם הסכם שכירות מיום 27/6/2007, שנחתם בין הנתבעת לבין אדלר, לאותה מטרה ומתוך כוונה שהחברה שבייסוד תשכור את המושכר עם הקמתה (הסכם זה, להלן: ההסכם הראשון, מצורף כנספח א' לתצהיר שפיצר. ראו גם ס' 9 לתצהיר פישר). לפי סעיף 6 להסכם הראשון, " השוכר מודיע שבכוונתו לייסד חברה, לאחר ייסוד החברה, מוסכם בין הצדדים כי לשוכר הזכות להמחות את זכויותיו וחובותיו לחברה אשר הוא עומד לייסד לצורך מטרות הסכם זה ובתנאי שאחד הבעלים מבין בעלי זכות החתימה של החברה יהיה השוכר הנוכחי, אדלר משה". לטענת הנתבעים, לאחר מספר שבועות הודיע אדלר שהקים חברה, היא התובעת, שמנהליה הם פישר ואדלר, וביקש שייחתם הסכם שכירות חדש בהתאם. הנתבעת ערכה טיוטה מיום 2/8/07, שבה שונה שם השוכר לתובעת, באמצעות מנהליה (טיוטת הסכם זו מצורפת כנספח ב' לתצהיר שפיצר). בהמשך התבקשו לערוך שינוי נוסף ולרשום את פישר בלבד כמנהל יחיד בתובעת. כך נולד ההסכם מיום 6/8/2007, נושא דיון זה.

4.              לטענת הנתבעים, פישר ואדלר הודיעו להם בפגישה, שאדלר הוא אכן מנהל בתובעת, אך ביקשו להשאיר רק את פישר כמנהל לצורך ההסכם, כיוון שנגד אדלר הוגשה תביעה כספית שיכולה לפגוע בהתנהלות החברה החדשה והוא אינו יכול להיות "בפרונט" (ס' 10 לתצהיר שפיצר וכן בח"נ עמ' 28 ש' 3 ואילך).

5.              פישר התגורר באותה עת בחו"ל (כך גם בהמשך, ולעת מתן העדות בתיק זה) ואין חולק, כי בפועל אדלר ניהל את המקום (ראו פישר בעמ' 13 ש' 25-26 וכן, מכתב ב"כ התובעת מיום 13/3/2008, ס' 2, לפיו אדלר "שימש בעבר בתפקיד ניהולי בחברה").

6.              בחודש דצמבר 2007 חזרו שני שיקים שמסרה החברה לצורך תשלום שכר דירה (כל שיק על סך 22,000 ש"ח). אין מחלוקת שבסופו של דבר, לאחר שהנתבעת שלחה לתובעת מכתב התראה והודעה על הפרת ההסכם, שולמו סכומי השיקים הנ"ל שחוללו באי-פירעון (נספחים ז-ח לתצהיר שפיצר).

7.              עולה מהראיות שבחודש פברואר 2008 היה מצבה של התובעת בכי רע והיא נקלעה לקשיים שמנעו המשך פעילותה התקינה. לפי כתב התביעה ותצהירו של פישר מטעם התובעת (ס' 18), התובעת פעלה במושכר מיום 6/9/07 ועד ליום 18/2/08 "עת ביקשה לבחון מכירת העסק בשלמותו". הופעה שתוכננה במקום ונמכרו לה כרטיסים מראש, בוטלה ביום 18/2/08, שעות ספורות בלבד טרם השעה המתוכננת למופע, לאחר שחברת החשמל ניתקה את זרם החשמל למושכר בשל חובות התובעת. בעלי מקצוע ועובדים שהגיעו כדי להיערך להופעה, מצאו את המקום סגור ומאז, הוא נותר סגור והעסק חדל מלפעול (פישר מודה בכך בח"נ, עמ' 13 ש' 11-24. ראו גם תצהיר שפיצר, ס' 25-26 שלא נסתר בחקירתו וסטטוס ניתוק של חברת החשמל בנספח יא לתצהירו, ועדותו של מר יצחק דורון, עמ' 24 ש' 16-20). מחקירתו של פישר עולה עוד, כי לתובעת היו נושים רבים מאוד ולדבריו, עד היום יש חובות שהוא מתעתד לפרוע בכספים שיקבל במסגרת תביעה זו (עמ' 15 ש' 18-10).

8.              לטענת הנתבעים, מאז שנסגר המקום ביום 18/2/08, נעלמו עקבותיהם של פישר ואדלר. הם לא יצרו קשר עם הנתבעים מיוזמתם בניסיון להביא לפתרון המצב שנוצר ואף לא ענו לטלפונים של הנתבעים. הכל, כשמנגד החלו בעלי החוב של התובעת להגיע למושכר, הטרידו את שלוותם של בעלי העסקים האחרים ופגעו בהתנהלות התקינה של עסקיהם, עד שהנ"ל איימו על הנתבעת שיעזבו את מבנה המושכר. חלק מנושיה אף נטלו חלק מהציוד שהיה במושכר וטענו שקיבלו מפתח מאדלר על מנת שיוכלו להוציא ציוד במקום השיקים שחזרו. הנתבעים נאלצו להתמודד עם עיקולים ודרישות חוב בגין חובות התובעת (ראו למשל ס' 26-29, 36-39, 47 לתצהיר שפיצר וח"נ עמ' 30 ש' 21 - עמ' 31 ש' 4).

9.              לטענת הנתבעים, בנסיבות כמתואר, פגשו במקרה באדלר, ביום 26/2/08, וביקשו אותו לחתום על מסמך, שלפיו החברה מחזירה לנתבעת את החזקה במושכר ומאשרת את השכרתו לאחרים וכן מאשרת לנציגיה של הנתבעת להיכנס למושכר, להוציא את הציוד והמיטלטלין, למכור אותם, ולהיפרע מהתמורה כדי גובה החוב, שטרם התגבש סופית באותה עת ( המסמך מיום 26/2/2008 או המסמך, נספח ו2 לתצהיר שפיצר). על סמך אישור זה וכשבידם גם פרוטוקול אסיפת מועצת המנהלים של החברה מיום 26/7/2007 עליו חתום פישר, שלפיו אדלר הוא מורשה חתימה של החברה ( הפרוטוקול), פעלו הם פעלו כדין ובתום לב, קיבלו את המפתחות מאדלר, ומכרו את הציוד בסכום כולל של 159,279 ש"ח (חשבוניות צורפו בנספח יב לתצהיר שפיצר).

10.          לטענת התובעת, בתחילת חודש מרץ 2008 יצר פישר קשר טלפוני עם הנתבעת 3 שהודיעה לו, כי הנתבעים נכנסו אל המושכר והוציאו את הציוד. הואיל ופישר מתגורר בחו"ל, הוא שלח למושכר את בנו לבדוק מה נעשה, אך הנתבע 2 מנע כניסתו למושכר וסילק אותו מהמקום תוך איומים (ס' 36-38 לתצהיר פישר).

11.          ביום 16/3/08 פנה ב"כ התובעת אל ב"כ הנתבעת ודרש להימנע מכניסה למושכר ולחדול מכל פעולה בהסתמך על המסמך שחתם אדלר בחוסר סמכות. ב"כ הנתבעת השיב במכתב מיום 18/3/08, כי העניין ייבדק. רק כעבור כארבעה חודשים, התקבלה תשובה מיום 28/7/08 ולפיה, לתובעת חוב בגין אי תשלום דמי שכירות ועל כן הופר ההסכם הפרה יסודית על ידי התובעת. עוד צוין, כי הנתבעת פעלה על סמך אישור בכתב של אדלר שהינו מורשה חתימה של החברה, שהתיר השכרת המושכר לאחרים ומכירת הציוד לצורך כיסוי חובות החברה וכי מייד עם שייערך מאזן בין החובות לבין ההכנסות ממכירת הציוד וסיום עריכת ההתחשבנות, תשוב הנתבעת ותפנה לתובעת (נספחים ד'-ה' לתצהיר פישר).

12.          במכתב נוסף מיום 21/5/2009 ציינה הנתבעת, כי עם פינוי המושכר הוצא ממנו ציוד ומלאי חסר ערך או בעל ערך קטן שהונח במכולה, כמפורט ברשימה שצורפה. התובעת התבקשה לפנות את המכולה בתוך 7 ימים, שאם לא כן, תפונה המכולה ותוכנה יושלך לאשפה (נספח יג לתצהיר שפיצר).

13.          מאז ועד להגשת התביעה ביום 20/7/2009, לא הייתה הדברות בין הצדדים ולא נעשה דבר. רק לאחר הגשת התביעה, בהמלצת בית המשפט, פעלו הצדדים בהסכמה, לפינוי המכולה ולעריכת רשימה של תכולתה. 

14.          לטענת התובעת, נטילת החזקה במושכר ומכירת הציוד נעשו שלא כדין. התובעת השקיעה את כל הונה בשיפוץ המושכר וברכישת ציוד ומתקנים שנדרשו להפעלת העסק. שווי הציוד נאמד בסך 611,754 ש"ח וההשקעה נאמדה בסך של 170,540 ש"ח.